ביטוח מנהלים

סוג של ביטוח חיים, הכולל מרכיב חיסכון, המבוסס על יחסי עובד-מעביד ועל הפרשות שני הצדדים (מרכיבי פיצויים ותגמולים) הפרמיה מוקצית לסיכונים השונים ולחיסכון. הסיכונים המכוסים הינם מקרה מוות, אובדן כושר עבודה. המרכיב העיקרי בביטוח זה הוא חיסכון לגיל פרישה. ביטוח זה מאושר כקופת ביטוח לפי תקנות מס הכנסה, וזכאי להטבות מס שונות למעביד ולעובד.

דוגמה:
לגדי שכר מבוטח בגובה 10,000 ₪. מעבידו של גדי ערך לו ביטוח מנהלים בחברת הביטוח:
עיקרי התכנית:

1. הפרשות
   הפרשת העובד למרכיב התגמולים - עד 7% מהשכר המבוטח. (700 ₪ )
   הפרשת המעביד למרכיב התגמולים - עד 7.5% מהשכר המבוטח. ( 750 ₪)
   הפרשת המעביד למרכיב הפיצויים- 8.33% מהשכר המבוטח. (833 ₪ )
   
   סך הפרמיה שתשולם מההפרשות הנ"ל, עבור משכורתו של גדי, תהיה: 2,283 ₪ בחודש.
   
   
2. כיסויים ביטוחיים
   בתכנית ביטוח מנהלים, ניתן לייעד, על פי תקנות מס הכנסה (תקנה 45 לתקנות מס הכנסה- כללים לאישור ולניהול קופות גמל) , עד 35% מהפרמיה לתגמולים בניכוי הוצאות לרכישת שני סוגים של כיסויים:
   1. סיכון למקרה מוות (ביטוח חיים "ריסק").
   2. סיכון למקרה של אובדן כושר עבודה, בתנאי שהתשלום משולם בדרך של קצבה חודשית.
   
   בדוגמה שלפנינו, יוכל גדי להפנות עד 35% מתקציב של 1,450 ₪ (בהנחה ואין הוצאות) לטובת רכישה של ריסק מוות וביטוח למקרה אובדן כושר עבודה.
   
   
3. הפניית הפרמיה לטובת הון/קצבה
   בתכנית חדשה לביטוח מנהלים, ניתן להחליט איזה חלק מהפרמיה יופנה לטובת חיסכון הוני בתום תקופה, ואיזה חלק מהפרמיה יופנה לטובת קבלת קצבה בתום התקופה.
   לדוגמה, גדי יוכל להחליט, כי חצי מהפרמיה תופנה למטרות קצבה, וחצי מהפרמיה תופנה לחיסכון הוני.
   בסוף התקופה, ימשוך גדי חלק מהכספים באופן חד פעמי, והחלק הנותר ישתלם כקצבה עד תום חייו.
   
   
4. דמי ניהול
   בפוליסה חדשה לביטוח מנהלים, נגבים דמי ניהול מהפרמיה ודמי ניהול מהצבירה. פירוט בדבר דמי הניהול ניתן למצוא בחלק- "הרפורמה בביטוח חיים לשנת 2004"
   
   
5. הטבות מיסוי
   פוליסה לביטוח מנהלים מאושרת כקופת ביטוח ועל כן זכאית להטבות מס - זיכוי לעובד בגין הפקדתו לתכנית וניכוי (התרת הוצאה) למעביד על הפקדתו לתכנית, עד גובה מסוים ואחוז מסוים של הפרשה, בכפוף לפקודת מס הכנסה ולתקנות נלוות.

ביטוח חיים קבוצתי

ביטוח חיים קבוצתי, הינו סוג של ביטוח חיים למקרה מוות, הנערך לקבוצה של אנשים בעלי קווי דמיון משותפים, למשל- עובדים אצל מעביד, עמיתי קופת גמל, או חברים בתאגיד.

מאפייני הביטוח הקבוצתי:

1. בעל הפוליסה- הינו המעביד, התאגיד או ספק השירות, אשר עורך את הביטוח מול חברת הביטוח עבור עובדיו, חבריו או מקבלי שירותו, בהתאמה.
2. הביטוח הינו למקרה מוות בלבד ללא מרכיב חיסכון, אם כי ניתן להוסיף לו נספחים למקרה של נכות, מחלה או תאונה.
3. תקופת הביטוח קצובה בזמן.

להלן קישור לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (ביטוח חיים קבוצתי), התשנ"ג 1993

ביטוח למקרה מוות בלבד (ריסק)

ביטוח למקרה מוות בלבד, בתוך תקופה נתונה. למשל, אדם המבטח את חייו כאשר תקופת הביטוח הינה עד גיל 67. במקרה זה, אם נפטר המבוטח לפני גיל 67, יקבלו מוטביו סכום חד פעמי (במרבית המקרים) מחברת הביטוח. קיימות מספר אפשרויות לקניית ביטוח ריסק:

אפשרויות ביטוח ריסק:

1. ביטוח למקרה מוות: תקופת הביטוח לרוב הינה עד גיל 60 לפחות. הפרמיה המשולמת מתעדכנת כל שנה בדרך כלל (יש מקרים, בהם הפרמיה מתעדכנת כל 5 שנים ואף כל 10 שנים) לפי גיל המבוטח.
   
2. ביטוח משכנתא - ביטוח חיים אותו עורכים במקרה בו נלקחת הלוואת דיור (משכנתא). במקרה של מות המבוטח, תשולם יתרת ההלוואה למלווה. מכיוון שבחלוף הזמן החוב של המבוטח קטן, הרי שסכום הביטוח קטן אף הוא.
   
3. ביטוח "הכנסה למשפחה" - במקרה של מות המבוטח, ישולם סכום הביטוח למוטבים על בסיס של תשלומים קבועים למשך תקופה מסוימת, ולא באופן חד פעמי.

ביטוח מעורב

ביטוח מעורב- מערב בתוכו חיסכון וביטוח למקרה מוות הנקראים- סכום הביטוח. סכום הביטוח הנ"ל משולם במקרה פטירת המבוטח בתוך תקופת הביטוח או בסיום תקופת הביטוח. שיווק ביטוח זה נפסק החל משנת 2004.

לדוגמה- עבור תשלום של 100 ₪ בחודש, סכום הביטוח למקרה מוות הינו 50,000 ₪. במידה והמבוטח יחיה בתום תקופת הביטוח, יקבל 50,000 ₪ מחברת הביטוח. (המספרים להמחשה בלבד).

פוליסות עד 2003

ביטוח עדיף

פוליסות לביטוח חיים, המשלבות בין חיסכון לביטוח חיים (ריסק). חלק מהפרמיה מיועד לצורך רכישת ריסק, בעוד חלק אחר מופנה לצורך צבירת חיסכון.
לדוגמה, פוליסת "עדיף" מסוג 80/20, 80% מהפרמיה משולמת לטובת מרכיב החיסכון וצוברת חיסכון לתום תקופת הביטוח, בעוד 20% מופנים לטובת רכישת ריסק מוות, אשר ישולם למוטבי המבוטח אם נפטר, בתוך תקופת הביטוח.
שיווק ביטוח זה נפסק החל משנת 2004.

פוליסות עד 2003

פוליסות חדשות החל מ- 2004

בפוליסות החדשות קיימת הפרדה ברורה של חלקי הפרמיה למרכיב החיסכון, למרכיב הריסק ולמרכיב ההוצאות, כך שהמבוטח יכול לדעת בדיוק איזה חלק מהפרמיה הולך לכל אחד ממרכיבים אלו.
בפוליסות חדשות, תנאי הפוליסה מאפשרים למבוטח לשנות את העדפותיו בנוגע להפקדות עתידיות לעניין אופן קבלת החיסכון - אם באמצעות תשלומים חודשיים (קצבה) ואם באמצעות תשלום חד פעמי (הון). העברת הפקדות עתידיות מתכנית אחת לשנייה שומרת על ותק המבוטח באשר להוצאות ולקנסות המשיכה.

דמי ניהול בפוליסות חדשות החל משנת 2004
דמי ניהול בפוליסות החדשות נחלקים לדמי ניהול מפרמיה ולדמי ניהול מחיסכון מצטבר.
בתכניות אלו הותרו לחברות הביטוח לגבות דמי ניהול מחיסכון עד ל-1% בשנה או לגבות דמי ניהול מחיסכון בשיעור גבוה יותר שאישר המפקח אך לא יותר מ-2% לשנה. באשר לדמי ניהול מפרמיה בפוליסה נקבע השיעור המקסימלי של דמי הניהול שייגבו כאשר אושרו שלושת המודלים שלהלן:

1. מודל קבוע - עד 11% דמי ניהול מפרמיה ו-עד 1% מהחיסכון המצטבר בשנה.
   
2. מודל יורד - שיעור התחלתי של 13% מהפרמיה היורד במשך 12 שנה כאשר הממוצע הרב שנתי הוא של 11% מפרמיה. דמי הניהול מהחיסכון במסלול זה הם 1%.
   
3. מודל גמיש - שיעור דמי ניהול ופרמיה באופן הבא:
   טבלה: (מודל גמיש)

   דמי ניהול מהפרמיה	דמי ניהול מהצבירה
   0%	2%
   2%	1.90%
   3%	1.80%
   4%	1.70%
   5%	1.60%
   6%	1.50%
   7%	1.40%
   8%	1.30%
   9%	1.20%
   10%	1.10%
   11%	1%

ביטוח גמלא

סוג של ביטוח חיים בו המבוטח קונה גמלא חודשית לכל ימי חייו ממועד מסוים ועבור סכום שנקבע מראש. סוגי ביטוח גמלא בעבר:

1. גמלא ב'- כוללת כיסוי למקרה מוות לפני גיל הגמלא, הפרמיה משולמת באופן שוטף.
   
2. גמלא ג'- גמלא שתתחיל בתשלומיה בגיל מסוים על ידי תשלום חד פעמי בגיל מוקדם יותר (גמלא נדחית).
   
3. גמלא ד'- גמלא מיידית תמורת פרמיה חד פעמית. הגמלא תתחיל להשתלם חודש לאחר ההשקעה בהתאם לאופציה שבחר לעצמו בר הגמלא. לא קיים ביטוח למקרה מוות.

פוליסות עד 2003

מסלולי השקעה

בשנים האחרונות, החלו חברות הביטוח להשקיע את כספי החיסכון של המבוטחים, במספר מסלולי השקעה שונים המאופיינים ברמות סיכון שונות, למשל מסלול אג"חי המשקיע את מרבית נכסיו באג"ח ממשלתי ואג"ח חברות, מסלול מנייתי המשקיע את מרבית הנכסים במניות, ועוד.
המבוטח בוחר, בדף ההצעה טרם תחילת הביטוח, את מסלולי ההשקעה בהם הוא מעוניין וחברת הביטוח מנהלת בעבורו את הכספים לפי מדיניות ההשקעה במסלול הרלוונטי. בדרך זו, יכולים מבוטחים שונים לבחור את תמהיל ההשקעות המתאים להם, ואף לעבור בין מסלול השקעות אחד למסלול השקעות אחר במהלך התקופה.

ערכי פדיון

ערך פדיון- הינו הערך של הכספים נכון למועד המשיכה. למשל, ערך פדיון של 18,000 ₪ משמעו, כי במידה והמבוטח ימשוך את הכספים שנצברו לו נכון למועד זה, יקבל מחברת הביטוח 18,000 ₪.
חשוב לציין, כי ערך הפדיון הינו הסכום העומד לזכות המבוטח לפני ניכוי מס, במידה ויש מס על הכספים.

ערכי סילוק

בפוליסה מסוג מעורב, כאשר המבוטח מפסיק את התשלום השוטף לפוליסה, נצבר לו סכום הנקרא "ערך מסולק", זהו סכום ביטוח מוקטן למקרה מוות.
למשל, אם הערך המסולק הינו 20,000 ₪, המשמעות הינה כי במקרה מות המבוטח, יהיו זכאים המוטבים לקבל מחברת הביטוח סכום זה. לחילופין, ניתן לפדות את הפוליסה ולקבל את ערך הפדיון, אשר נמוך יותר מהערך המסולק.

נספח הוני

בעקבות חוק ההסדרים לשנת 2000 אשר קבע הוראות מס חדשות ביחס לתכניות מסוג קיצבה שנפתחו בעבר, נתבקש משרד האוצר ע"י חברות הביטוח לאשר הוספת "נספח הון" לפוליסות המוכרות כקופות גמל של שכירים לקיצבה. הסיבה לבקשת החברות להוספת נספח ההון נעוצה בחוק ההסדרים, אשר קבע בין היתר כי כספים אשר יופקדו בקופת גמל לקיצבה יימשכו אך ורק כקיצבה (משיכה הונית של כספים אלו תחוייב במס), בחרו מבוטחים רבים לפתוח פוליסות הוניות מסוג "עדיף" חדשות ולהקטין או להפסיק את ההפקדות השוטפות לפוליסות מסוג גמלא. הוספת נספח ההון אפשרה למבוטח לשנות את התמהיל העתידי של חיסכון לקצבה וחיסכון להון בפוליסה קיימת. נספח ההון הוא ביסודו תוספת לפוליסה הבסיסית הבנויה על פי מנגנון פוליסה מסוג "עדיף" לאחר הוספת נספח ההון, בעל הפוליסה יכול לייעד חלק מההפרשות לפוליסה לנספח ההוני והכספים אשר יצטברו בגין חלק זה ישולמו בתום התקופה כסכום הוני (חד פעמי) ואילו שאר כספי החיסכון בפוליסה המקורית ישולמו כקיצבה.

להלן מספר כללים של נספח ההון:

1. הוספת נספח ההון התאפשרה רק לגבי פוליסות מסוג "עדיף" ופוליסות גמלא א' וגמלא ב' משתתפות ברווחים, אשר הונפקו לפני 31 באוגוסט 2001.
   
2. הנספח אינו נחשב כפוליסה חדשה (עם זאת הנספח קיבל אישור של קופת גמל חדשה).
   
3. כספים אשר יועברו מהפוליסה הבסיסית לטובת הנספח ההוני ייחשבו, לעניין ערכי הפדיון, על פי תאריך ההפקדה המקורי שלהם בפוליסה הבסיסית ולא על פי תאריך העברתם לנספח ההוני (עובדה המדגישה כי ההתייחסות לנספח ההוני ביחס לפוליסה איננו פתיחת פוליסה חדשה, אלא תוספת לתנאי הפוליסה הקיימים).
   
4. יחס ריסק-חיסכון נשאר זהה ליחס הקבוע בפוליסה המקורית.
   
5. נספח ההון מבוסס על טבלאות תוחלת חיים עדכניות המוזילות את עלות הריסק וכתוצאה מכך סכומי הביטוח גבוהים יותר בהשוואה לפוליסה המקורית. סכומי הביטוח הגבוהים יותר יוצרים מצב של היעדר מיון של המבוטחים ולמעשה מאפשר למבוטח חולה לקבל סכום ביטוח גבוה יותר ללא חיתום מחדש. חברות הביטוח התמודדו עם בעיה זו בשתי שיטות:
   
   
   • א. במקרה של הגדלת סכום הביטוח במלוא שיעור הגידול כתוצאה משינוי בסיס תוחלת החיים, נקבעה תקופת אכשרה אשר בה לא יהיו יורשי המוטב אם נפטר זכאים לתוספת סכום הביטוח, כתוצאה מהנספח. אם המוטב יילך לעולמו בתוך תקופת האכשרה, אזי יוחזרו ליורשי המוטב הפרמיות אשר שולמו בגין הגידול בסכום הביטוח.
   • ב. קיטום סכומי הביטוח לגובה מסוים (לדוגמה 80% מסכום הביטוח בפוליסה) ושאר הפרמיה תופנה ע"י המבוטח לחיסכון. אם המבוטח יהיה מעוניין בהגדלת סכום הביטוח, יתבצע חיתום על ההפרש.

נספח קצבה

ביום 1.1.2005 נכנס לתוקף שינוי חקיקה בפקודת מס הכנסה אשר הקטין את תקרת השכר בגינו רשאי המעסיק להפקיד כספי תגמולים לתכנית הונית מבלי שיחשבו כהכנסה חייבת בידי העובד (להלן- התקרה המוכרת). בעקבות זאת, המשך הפקדת מעסיק לתכנית הונית מעל לתקרה המוכרת החדשה תביא למיסוי העובד לגבי ההפרש בין גובה ההפקדה לתקרה המוכרת החדשה; לעומת זאת, תקרת הפקדת המעסיק לתכנית קצבתית לא השתנתה.
על מנת להיות זכאי למלוא הטבות המס בגין ההפקדות, ניתן להעביר את יתרת ההפקדה העולה על התקרה המוכרת לתכנית קצבה.

לאור שינויים אלו ניתן להוסיף בפוליסות עדיף הוניות לשכירים נספח קצבה, ובכך לאפשר לאותם מבוטחים להנות ממלוא הטבות המס תוך החלת התנאים הקיימים בפוליסה שבידם גם על נספח הקצבה.

מטרת ועיקרי נספח הקצבה

1. בפוליסה מסוג "עדיף" הוני משתתף ברווחים, אשר מיועדת לצבירת חיסכון הוני בתום תקופת הביטוח (משיכה חד פעמית), באפשרות המבוטח, לייעד חלק מהפרמיה המופקדת לפוליסה או כולה, לטובת מסלול קצבה, כך שבתום תקופת הביטוח יימשכו הכספים הנובעים מהפקדות אלו בדרך של קצבה חודשית עד יום מות המבוטח. נספח הקצבה יאפשר לפצל את ההפקדות בפוליסה המקורית להון ולקצבה, ובדרך זו גם למקסם את הטבות המס.
2. חלוקת הפרמיה בין מרכיב החיסכון למרכיב ביטוח החיים ("ריסק") לא ישתנה עקב הוספת נספח הקצבה. למשל, אם ברשות המבוטח פוליסה הונית, בה 80% מהפרמיה מיועדת לחיסכון הוני ויתרת 20% לצורך קניית ריסק, הרי שגם כעת, הפרמיה לטובת מסלול הקצבה תחולק באופן הבא- 80% לקניית קצבה, 20% לריסק.
3. ערכי הפדיון בפוליסה הינם ערכי הפדיון המקוריים, ואין בהוספת נספח הקצבה משום פגיעה בערכי פדיון אלו.
4. נספח הקצבה יחול רק על הפקדות חדשות החל מיום 1.1.05, ובכל מקרה הוספתו תתאפשר רק לגבי הפקדות מתחילת אותה שנת מס בה נתווסף הנספח.
5. יצוין כי באפשרות המבוטח לחזור בו מבחירתו להוספת נספח קצבה לפוליסה, לגבי פרמיות חדשות.

חיסכון מצטבר הוני

זהו החיסכון אשר נצבר לזכות המבוטח ואשר משולם כסכום הוני חד פעמי, כלומר לא כקצבה.

קצבה מצטברת

הקצבה, אשר מקורה בכספי החיסכון של המבוטח, ואשר תשולם למבוטח בדרך של קצבה חודשית החל מתום תקופת הביטוח וכל עוד המבוטח בחיים.

אובדן כושר עבודה

כיסוי המעניק קצבה חודשית למבוטח, אשר אבד את כושרו לעבוד, בין אם בעבודה הקודמת בה עסק, ובין אם בכל עבודה שהיא. ישנן מספר הגדרות שונות למקרה הביטוח באבדן כושר עבודה. הגדרה זו מפורטת בפוליסה עצמה.

קנס משיכה

קנס, המוטל על הכספים שנצברו בתכנית הביטוח, בגין משיכה מוקדמת של הכספים.

בתכניות החדשות:

1. שכירים- קנסות משיכה אחידים בכל המקרים (עזיבת עבודה או מעבר בין קופות ללא עזיבת עבודה). משיעור של 15% עד לשיעור של 0% בתום 5 שנים.
   
2. עצמאים- כמו שכירים.
   
3. פרט- משיעור של 25% עד לשיעור של 0% בתום שבע שנים.
   

בתכניות הישנות מסוג עדיף:

1. שכירים-
   א. קנס רגיל שלא במקרה של עזיבת עבודה - מ 50% עד ל 0% בתום 5 שנים.
   ב. קנס מיוחד במקרה של עזיבת עבודה מ 15% יורד ל 0% בתום 5 שנים.
   
2. עצמאים קנס המתחיל מ 50% ויורד ל 0% בתום 5 שנים.
   
3. פרט - כמו עצמאים.
   

בתכניות החדשות, בעת הקפאת הפוליסה (סילוק), קנס המשיכה קטן ב 1% על כל שנה בה הייתה הפוליסה מוקפאת. להלן טבלה לדוגמה של קנסות משיכה (באחוזים) של תכנית ביטוח לשכירים (לצורך המחשה בלבד).

שנים - חודשי תשלום	0	1	2	3	4	5	6	7	8	9	10	11	12	13	14	15+
01-דצמבר	15	14	13	12	11	10	9	8	7	6	5	4	3	2	1	0
13-24	12	11	10	9	8	7	6	5	4	3	2	1	0	0	0	0
36-25	9	8	7	6	5	4	3	2	1	0	0	0	0	0	0	0
48-37	6	5	4	3	2	1	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0
60-49	3	2	1	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0	0

דמי ניהול מפרמיה

בתכניות החדשות נקבע בתנאי הפוליסה שיעור דמי ניהול מקסימאליים מהפרמיה.
קיימים שלושה מודלים:

1. מודל קבוע - עד 11% דמי ניהול מפרמיה ועד 1% מהחיסכון.
   
2. מודל יורד- שיעור דמי ניהול יורד מהפרמיה שיעור דמי ניהול מפרמיה מתחיל ב 13% ויורד כך שאחרי 12 שנה יהיה שיעור דמי הניהול הממוצעים מהפרמיה 11% ו 1% בעד הניהול והחיסכון.
   
3. מודל גמיש- שיעור דמי הניהול מהחיסכון הוא עד 2% תוך הפחתת דמי הניהול מהפרמיה השוטפת עד ל -0% על פי יחס ההמרה כדלקמן:
   0.1% דמי ניהול מהצבירה = 1% דמי ניהול מהפרמיה השוטפת + תוספת קבועה של 1% דמי ניהול מהפרמיה השוטפת (ראה "פוליסות חדשות")

דמי ניהול מהחיסכון המצטבר

בתכניות החדשות גובה חברת הביטוח דמי ניהול קבועים מהחיסכון, שאינם תלויים בתוצאות ההשקעה בשיעור של 1% לשנה או בשיעור גבוה יותר שאישר המפקח על הביטוח, אך לא יותר מ 2% לשנה וזאת בכפוף להורדת דמי הניהול מהפרמיה (ראה "פוליסות חדשות")
בתכניות הישנות היו למבוטחים שתי אפשרויות:

1. דמי ניהול קבועים בלבד בשיעור של 0.84% בשנה.
   
2. דמי ניהול קבועים בשיעור של 0.6% לשנה בתוספת של 15% מהרווחים הראלים.

גורם פוליסה (דמי ניהול חשבון)

גורם הפוליסה הנו תשלום כספי קבוע אשר נוסף לפרמיה. בשונה מעלות הפרמיה, אשר משתנה בהתאם לסכום הביטוח ולמשך תקופת הביטוח. הסכום המקסימאלי שחברת הביטוח רשאית לגבות בפוליסות חדשות עבור "גורם הפוליסה" הוא 12 ₪ (צמוד למדד הידוע לחודש ינואר) בתכניות פרט בלבד.

קופת ביטוח

קופת ביטוח הינה קופת גמל המתנהלת על ידי מבטח.

ישנם מספר סוגים של קופות ביטוח המאושרות ככאלה על פי תקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל) התשכ"ד- 1964 (תקנה 42).

1. קופת ביטוח לפיצויים או קופת ביטוח מרכזית לפיצויים.
   
2. קופת ביטוח לתגמולים לשכירים
   
3. קופת ביטוח לקצבה לשכירים
   
4. קופת ביטוח לתגמולים או לקצבה לעצמאים
   
5. קופת ביטוח לתגמולים וקופת ביטוח לפיצויים לשכירים (במסגרת תכנית ביטוח)
   

פוליסות בין השנים 1992-2003
ביטוח מעורב , ביטוח עדיף, ביטוח גמלא.
בפוליסות אלו, דרך כלל, מרכיב ההוצאות (דמי ניהול) מהתשלומים
השוטפים משולב עם מרכיב הכיסויים הביטוחיים.
בנוסף, למבטחים היו שתי אפשרויות לגביית דמי ניהול בעד
ניהול הנכסים:

1. דמי ניהול קבועים בשיעור של 0.84% (לשנה) מהחסכון המצטבר.
2. דמי ניהול קבועים שעמדו על 0.6% (לשנה) מהחסכון המצטבר ודמי ניהול משתנים שעמדו
   על 15% מהתשואה הראלית השנתית.